שימוש בג'גונום הוא שיטה נפוצה לשחזור לאחר לרינגופרינג'קטומיה. עם זאת, היתרונות היחסיים של חיבור מכני בהשוואה לטכניקות תפר ידני של האנאסטומוזה של הוושט והג'גונום  עדיין אינם ברורים.

עבודה שפורסמה לאחרונה ב-Otolaryngology–Head and Neck Surgery, שאפה להשוות את תוצאות לאחר הניתוח בין שתי הגישות הללו. מדובר במחקר רטרוספקטיבי במרכז אקדמי שלישוני מטוקיו, יפן. החוקרים בחנו 28 מטופלים שעברו העברת ג'ג'ונום לאחר לרינגופרינג'קטומיה בין השנים 2014 ל-2020.

החולים חולקו לקבוצת חיבור מכני (n =12) ולקבוצת תפירה ידני (n=16). התוצאות שנבדקו כללו סיבוכים לאחר הניתוח בתוך 30 ימים ותוצאות תפקודיות לאחר 6 חודשים או יותר לאחר הניתוח (חיבור מכני: n=8; תפר ידני: n=10).  שכיחות הסיבוכים המוקדמים לאחר הניתוח הייתה דומה בין הקבוצות. זמן הניתוח הממוצע היה קצר משמעותית בקבוצת החיבור המכני (437 דקות מול 540 דקות; P = 0.002). לא היה הבדל בין התוצאות התפקודיות (אכילה פומית ודיספאגיה) בין הקבוצות. רגרגציה נזאלית הייתה פחות שכיחה בקבוצת החיבור המכני (37.5% מול 90%; P = 0.043). נרשם מקרה אחד של היצרות באנאסטומוזה בקבוצת החיבור המכני, אשר טופל בהצלחה באמצעות שני טיפולים של הרחבה אנדוסקופית באמצעות בלון.

מסקנת החוקרים היתה כי חיבור מכני מספק תוצאות פונקציונליות דומות לאלו של חיבור בתפירה, תוך שהוא מציע את היתרון של זמן ניתוח קצר יותר. ממצאים אלו תומכים בשימוש בו כחלופה מעשית ויעילה לשחזור ושט-ג'גונום לאחר ניתוח לרינגופרינג'קטומיה מלאה, במיוחד בסביבות שמחפשות למקסם גם את היעילות וגם את הבטיחות.