טיפול קרינתי הוא מרכיב מרכזי בטיפול בסרטן האורופרינקס. תופעות הלוואי והרעילות הנלוות לטיפול הקרינתי המתקדם המקובל כיום באמצעות פוטונים, המכונה טיפול קרינתי מווסת עוצמה (IMRT), הובילו לחיפוש אחר טיפולים חלופיים בעלי רעילות נמוכה יותר. אחת החלופות שעשויות לאפשר הפחתת עוצמת הטיפול היא טיפול בפרוטונים. במחקר זה החוקרים ביקשו להשוות באופן ישיר בין IMRT לבין טיפול בפרוטונים מווסת עוצמה (IMPT), כאשר שני הטיפולים ניתנו במקביל לטיפול סיסטמי. השערת החוקרים היתה כי שני הטיפולים יספקו שליטה דומה במחלה ושיעורי הישרדות דומים, אך ש־IMPT יהיה כרוך ברעילות נמוכה יותר.

עבודה שפורסמה לאחרונה ב-Lancet, הציגה מחקר שלב 3, אקראי, רב-מרכזי, גלוי (ללא סמיות) ובתכנון אי-נחיתות, אשר נערך ב־21 אתרים (מרכזים אונקולוגיים או אוניברסיטאות) בארצות הברית. למחקר גויסו מטופלים בני 18 שנים ומעלה עם סרטן אורופרינקס בשלב III או IV, ובעלי מצב תפקודי של 0-2 לפי דירוג ה־Eastern Cooperative Oncology Group (ECOG). המשתתפים חולקו באקראי ביחס של 1:1 לקבלת טיפול IMPT או IMRT. כל המטופלים קיבלו טיפול קרינתי במינון כולל של 70 גריי (Gy) ב־33 מנות טיפול, לאתר הגידול הראשוני ולבלוטות הלימפה הצוואריות המעורבות. סוג הטיפול המערכתי (סיסטמי), לוח הזמנים שלו והמינון, בין אם כאינדוקציה ובין אם כטיפול הניתן במקביל לקרינה, נקבעו בכל מרכז רפואי על ידי הוועדה הרב־תחומית לטיפול בגידולים, בהתאם להנחיות הבין־לאומיות המקובלות. נקודת הסיום הראשונית הייתה הישרדות ללא התקדמות המחלה (Progression-Free Survival, PFS), והיא הוערכה באוכלוסיית ה־Intention-to-Treat (כל המטופלים שהוקצו אקראית לקבוצות הטיפול). תוצאות הבטיחות הוערכו באוכלוסיית ה־Per-Protocol, כלומר במטופלים שקיבלו בפועל את הטיפול שהוקצה להם. לצורך ניתוח אי־הנחיתות הוגדר מראש מרווח אי־נחיתות של 9% עבור שיעור ההישרדות ללא התקדמות מחלה לאחר 3 שנים. המחקר רשום במאגר ClinicalTrials.gov תחת המספר NCT01893307, והגיוס אליו הופסק לאחר ניתוח ביניים שתוכנן מראש.

בין 10 באוקטובר 2013 ל־1 במאי 2022 גויסו למחקר 440 מטופלים (גיל חציוני 61 שנים; 91% גברים ו־93% לבנים). 221 מטופלים הוקצו לקבוצת IMPT ו־219 לקבוצת IMRT. לאחר מעקב חציוני של 3.2 שנים, שיעורי ההישרדות ללא התקדמות מחלה היו דומים בין הקבוצות: לאחר 3 שנים עמדו השיעורים על 82.5% בקבוצת IMPT לעומת 83.0% בקבוצת ,IMRT ולאחר 5 שנים על 81.3% לעומת 76.2%, בהתאמה, ובכך הודגם כי IMPT אינו נחות מ־IMRT  מבחינת יעילות הטיפול. שיעור ההישרדות הכוללת לאחר 5 שנים היה גבוה יותר בקבוצת IMPT (90.9%) בהשוואה לקבוצת .IMRT (81.0%) במהלך המחקר אירעו תשעה מקרי מוות הקשורים לטיפול, מהם שישה בקבוצת IMRT ושלושה בקבוצת ,IMPT וכן 27 מקרי מוות עקב התקדמות המחלה, מהם 18 בקבוצת IMRT ותשעה בקבוצת .IMPT שיעורי השליטה במחלה לאחר חמש שנים היו דומים בין הקבוצות, ללא הבדלים מובהקים בשיעורי ההישנות המקומית, ההישנות האזורית או הופעת גרורות מרוחקות. עם זאת, תופעות לוואי משמעותיות היו שכיחות יותר בקרב מטופלי ,IMRT ובהן לימפופניה חמורה (89% לעומת 76%), דיספגיה (49% לעומת 31%), קסרוסטומיה (45% לעומת 33%) ותלות בצינור הזנה לקיבה (40.2% לעומת 26.8%). ממצאים אלו מצביעים על כך שטיפול בפרוטונים מספק שליטה דומה במחלה בהשוואה לטיפול פוטוני מתקדם, תוך הפחתה משמעותית של רעילות ותופעות לוואי הקשורות לטיפול.

מסקנת החוקרים היתה כי IMPT הראתה אי־נחיתות ביחס ל־IMRT מבחינת הישרדות ללא התקדמות מחלה, יתרון בהישרדות הכוללת, שליטה דומה במחלה והפחתת רעילות בדרגה גבוהה בהשוואה ל־IMRT. מקרי מוות הקשורים לטיפול או לאחר התקדמות המחלה התרחשו בתדירות גבוהה יותר בקבוצת ה־IMRT.  על כן, IMPT מהווה כיום אפשרות טיפולית חדשה המקובלת כסטנדרט-טיפול לחולים עם סרטן האורופרינקס.