בדיקת אולטרה-סאונד

זהו בדרך כלל השלב הראשון בבירור גוש חשוד. הבדיקה יכולה להעריך עד כמה הגוש חשוד כסרטני והיא מעריכה גם את הגודל והמיקום של הגידול. סריקת אולטרה-סאונד היא בדיקה בטוחה ונטולת כאבים המשתמשת בגלי קול כדי ליצור תמונות של איברים ומבנים בתוך הגוף.

לגוש החשוד בתמונת האולטרה-סאונד מוענק ניקוד הנקרא TIRADS, ועל פיו מתקבלת החלטה אם יש צורך להמשיך את הבירור לביופסיה. הניקוד מורכב מהאקוגניות (כמה הגידול כהה/בהיר ודומה למרכיבי הרקמה התקינה), ההרכב, הצורה והשוליים של הבלוטה.

 

ביופסיה

הביופסיה נלקחת על ידי FNA – מחט קטנה המוחדרת לגוש החשוד בצוואר. בדרך כלל הביופסיה מתבצעת תחת אולטרה-סאונד כדי להנחות את המחט לאזור הנכון.

התשובה הפתולוגית לבדיקת ה- FNAמסומנת כאחת מ-6 קטגוריות הנקראות Bethesda  I–VI. קטגוריות אלה מצביעות על הסיכון של גוש להיות ממאיר ועל הטיפול הרלוונטי:

I – לא אבחנתי.

II - גוש שפיר. סיכוי נמוך לממאירות.

III – אטיפיה, סיכוי לממאירות של 10%–.5%, ניתן לחזור על FNA, לעקוב או לשלוח לבדיקה של סמנים מולקולריים כדי לקבוע אם מדובר בממאירות.

VI – נאופלזיה, סיכוי של 15%–30% לממאירות.

V – חשד לממאירות בשיעור 60%–75%.

VI – גוש ממאיר, סיכוי של 97%–99%.

 

סימנים מולקולריים

בשנים האחרונות פותחו טכנולוגיות חדשות לבדיקת גושים שבביופסיה נמצאו חשודים לסרטן, אך ללא תשובה חד-משמעית. בדיקות אלה יכולות לסייע לקבוע עוד לפני הניתוח אם גוש הוא שפיר או ממאיר, וכך למנוע ניתוחים מיותרים ולסייע בתכנון הניתוח. דוגמה לבדיקה כזו היא בדיקת אפירמה.