אפשרויות הטיפול כוללות ניתוח, יוד רדיואקטיבי, קרינה חיצונית ותרופות סיסטמיות שאותן אפשר לשלב בהתאם למצב החולה. אפשר לטפל בהצלחה רבה ברוב הסוגים של סרטן בלוטת התריס, ורוב המאובחנים עם סרטן בלוטת התריס נרפאים לאחר טיפול הולם. מרבית המטופלים אינם מגיעים לאונקולוגיה ונרפאים באמצעות ניתוח ומעקב.

חשוב לקיים דיון מלא עם מומחה המכיר את המקרה, שיציג את היתרונות וחסרונות בכל טיפול, שיעור ההצלחה המצופה, תופעות לוואי אפשריות ופרטים נוספים על אפשרויות הטיפול השונות בהתאם לסוג של הסרטן שאובחן.

ניתוח
ניתוח להסרת כל בלוטת התריס או הסרת אונה הוא הטיפול הנפוץ ביותר. לעיתים בניתוח יוסרו גם בלוטות לימפה הסמוכות לבלוטת התריס בצוואר המרכזי כדי לראות אם הסרטן התפשט לתוכן.

אם הסרטן אובחן בשלב מוקדם ולא התפשט לבלוטות לימפה, ניתוח בלבד יכול להביא לריפוי מהמחלה.

לאחר ניתוח שבו נכרתה כל בלוטת התריס, יש ליטול כדורים המכילים הורמוני בלוטת התריס (תרופות בשם אלתרוקסין, יותירוקס או סינתרואיד) כדי לספק לגוף את הורמוני הבלוטה החיוניים לתפקוד תקין של הגוף.

טיפול ביוד רדיואקטיבי
מטופלים ומטופלות רבים מקבלים טיפול ביוד רדיואקטיבי לאחר ניתוח לכריתת בלוטת התריס, כטיפול משלים.

הטיפול ניתן על מנת להרוס את תאי סרטן בלוטת התריס שנותרו בגוף ואף להרוס שאריות קטנות של בלוטת התריס התקינה שנותרה בגוף לאחר הניתוח. הטיפול ביוד רדיואקטיבי מתבסס על היכולת הייחודית של תאי בלוטת התריס (הן התקינים והן תאי הסרטן) לקלוט יוד מזרם הדם ביעילות רבה. לאחר בליעת קפסולת היוד הרדיואקטיבי, החומר נקלט על ידי תאי בלוטת התריס, ושארית החומר שלא נקלטה מופרשת בשתן במשך כמה ימים. רוב הקרינה נעלמת מהגוף תוך כמה ימים.

יעילות הטיפול ביוד רדיואקטיבי תלויה במינון היוד וביכולתם של תאי הסרטן לקלוט אותו. ככל שתאי הסרטן ממוינים יותר, כלומר דומים יותר בתפקודם לתאי בלוטת התריס הבריאים, הם יוכלו לקלוט את היוד ביעילות רבה יותר.

בימים הראשונים לאחר הטיפול ביוד עלולים המטופלים והמטופלות לסבול מתופעות לוואי כגון: בחילות, פגיעה בחוש הטעם, דלקת בבלוטות הרוק (בסבירות נמוכה), ובמקרים נדירים (במינונים גבוהים), יובש בפה.

טיפול ביוד רדיואקטיבי גורם לחשיפה לקרינה, בשיעור התלוי במינונים. כמובן, חשיפה לקרינה מעלה את הסיכון לממאירות שניונית. באוכלוסייה צעירה, הסיכון הזה הוא גבוה יותר ועל כן יש צורך לבחון בזהירות את האינדיקציות למתן טיפול, ומומלץ לתת את המינון הנמוך ביותר אשר ישיג את המטרות הטיפוליות.

הקרנות
אפשר להשתמש בטיפול בקרינה חיצונית לטיפול בגידול בצוואר שלא ניתן להוציא בניתוח. לקרינה חיצונית יש תופעות לוואי הנובעות מפגיעה ברקמות תקינות הנמצאות בצוואר – למשל, כאב גרון וקושי בבליעה עקב דלקת בוושט. הקרנות עשויות להיות מומלצות במקרים של סרטן בלוטת התריס שאינו מגיב לטיפול ביוד רדיואקטיבי. עם זאת חשוב לציין שלרוב, המקום של קרינה חיצונית צווארית בטיפול בממאירות זו הוא מוגבל.

אבלציה
טיפול שנעשה על ידי חימום בגלי קול בליווי אולטרה-סאונד, ויכול לשמש טיפול משלים נגד הישנות סרטן בלוטת התריס לאחר כריתה. מטרת האבלציה היא הרס שארית תאי בלוטת התריס שייתכן שנותרו בצוואר לאחר הניתוח. מרכיב זה של הטיפול נקרא טיפול משלים או אדג'ובנטי – ומטרתו להפחית את הסיכון לחזרת מחלה בעתיד. בשונה מטיפול משלים ביוד רדיואקטיבי שמטרתו השמדת תאים סרטניים שמקורם בבלוטת התריס, מטרת האבלציה היא הרס רקמה נורמלית של בלוטת התריס. ההמלצה על אבלציה מתקבלת על פי תוצאות הפתולוגיה הסופית – גודלו של הגידול, מספר האתרים המעורבים, גבולות ניתוחיים והתפשטות הגידול מחוץ לבלוטה.

מעקב לאחר טיפול
לאחר ניתוח וטיפול משלים ביוד רדיואקטיבי, המטופלות והמטופלים נותרים במעקב. מרביתם אינם נזקקים למעורבות של רופאות אונקולוגיות ונותרים בידיהן של האנדוקרינולוגיות.

מטרת המעקב היא לוודא שהטיפול הראשוני (ניתוח עם או בלי יוד רדיואקטיבי) הוביל לריפוי, ולוודא שהמחלה אינה חוזרת. המעקב מתבסס בעיקר על בדיקה פיזיקלית של הצוואר, בדיקת דם לתפקודי בלוטת התריס, תירוגלובולין ונוגדנים, ועל בדיקת אולטרה-סאונד תקופתית של הצוואר.